שאלת מעמדו של חבר דירקטוריון כ"עובד

השופט א' מצא:

עתירות, מזה ומזה, נגד פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

העובדות

2. העותרת בבג"ץ 4062/96, "דיור לעולה" בע"מ )להלן: דיור לעולה(, היא חברה שבזמן
הרלוואנטי )ועד לשנת 1990( היו כל מניותיה מוחזקות )בהחזקה ישירה ובהחזקה עקיפה(
בידי הסוכנות היהודית לארץ-ישראל )המשיבה 3; להלן: הסוכנות(. הסוכנות מנהלת את
החברות שבשליטתה באמצעות הזרוע הביצועית שלה, רשות החברות של הסוכנות היהודית
לארץ-ישראל )להלן: רשות החברות(, המוסמכת, על-פי תקנונה, להפעיל כל כוח הנתון
לסוכנות, לרבות את כוחה כבעלת מניות. גם כוחה של הסוכנות, כבעלת השליטה בדיור
לעולה, הופעל באמצעות רשות החברות.

העותר בבג"ץ 4295/95, אהרון דב קמחי )להלן: קמחי( כיהן, החל ביום 1/9/77, כיושב-ראש
פעיל של דירקטוריון דיור לעולה, והחל מיום 1/6/85 שימש, ללא קבלת שכר נוסף, גם
כמנהלה הכללי. בחוזה שכרתו הצדדים ביום 20/11/77, נקצבה תקופת שירותו של קמחי בדיור
לעולה לשנתיים מיום מינויו לכהונת יושב-ראש הדירקטוריון. עם זאת היתנו הצדדים
ביניהם, כי "תוקפו של הסכם זה יוארך מידי פעם לשנתיים נוספות, אלא אם כן הודיע צד
כלשהו למשנהו, 6 חודשים לפני תום תוקפו, על אי הארכתו". ארבע פעמים נתארך תוקפו של
החוזה "אוטומטית", על-פי הנוסחה המוסכמת, בכל פעם לשנתיים. בשנת 1986 פנה קמחי אל
אריה דולצ'ין ז"ל, מי שהיה אז יושב-ראש הנהלת הסוכנות וכיהן גם כיושב-ראש רשות